#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם אדם מחויב לברך על בשמים?	"כי היכי דא""צ לחזור אחר אור, כך א""צ לחזור אחר בשמים (מ""ב ס""ק ב'), מיהו המדקדקין רואים שיהיה להם בשמים להבדלה, וכן עושין כל יראי ה' (ערוה""ש סעי' ב')"	סימן רצז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הטעם שמריחים בשמים?	1) מפני הפסד נשמה יתירה<br>2) מפני שאש של גיהנם מתחיל לשרוף	סימן רצז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"למה לא מריחין בשמים במוצאי שבת שחל ביו""ט ובמוצאי יו""ט?"	"1) הרשב""ם ס""ל דיש נשמה יתירה ביו""ט ומש""ה אין מריחין במוצאי שבת שחל ביו""ט, והא דאין מריחין בשמים במוצאי יו""ט תירץ הרמב""ן מפני שאין הנשמה יתירה מסתלקת במוצאי יו""ט, וביאר השם משמואל (במדבר - שבועות) בשם אביו האבני נזר דיו""ט מתקדשה ע""י ב""ד ויש בה תפיסת יד אדם על כן אינה מסתלקת<br>2) תוס' (ביצה ל""ג ע""ב) ס""ל דליכא נשמה יתירה ביו""ט והא דאין מריחין בשמים במוצאי שבת שחל ביו""ט היינו משום שא""צ מפני שיש לנו מאכלים טובים שמיישב דעתינו<br>3) תוס' (שם) הביאו עוד טעמים כגון חשש שמא יקטום [והקשו דאנן קיי""ל כרבנן דלא חיישינן שמא יקטום], א""נ בעלמא מריחין מפני שהנשמות מתחילים לשרוף והסריח אבל ביו""ט אינם נשרפים [והקשו א""כ למה לא מריחין במוצאי יו""ט, עי' ב""ח וערוה""ש (סעי' א')]"	סימן רצז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	איזה ברכה יברך במוצאי שבת?	"המג""א (ריש סימן) הביא משל""ה דכיון שאין הכל בקיאין בברכת הריח [לפי שאין אנו מורגלים בבשמים (ערוה""ש סעי' ד')] תקנו לומר בורא מיני בשמים על כל מינים, ומ""מ כתב המג""א דטוב לכתחילה ליטול דבר שהוא בורא מיני בשמים (מ""ב ס""ק א')"	סימן רצז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו הדברים שברכתן בורא מיני בשמים?	"1) מוסק שהוא פיז""ם [דהיינו חתיכות מעור הנדי (מג""א ריש סימן) {ואין זה עור הינדי שבסי' רט""ז סעי' ג'}]<br>2) ציפורן<br>3) ענגילש""ע פעפע""ר"	סימן רצז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	איזה דברים לא יריח בהם?	"לא יריח בפלפל סתם וזנגביל דיש ספק אם מברכין עליהם כלל (חיי""א כלל ס""א סעי' ה', מ""ב ס""ק א')"	סימן רצז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם יכול לברך על פרי שיש בו ריח טוב?	"כתב הפמ""ג (א""א ריש סימן) דאם אין לו בשמים אחרים יכול לברך על פרי שריחו טוב {ויברך בורא מיני בשמים משום השל""ה}, וכן מבואר ממג""א (ריש סימן) דמשמע דיכול לברך על פת חמה"	סימן רצז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם צריך לאחוז הבשמים דרך גדילתם?	"המג""א (ריש סימן) הביא ממהר""י ווייל דהיה מברך בורא עצי בשמים במוצאי שבת דרך גדילתם דומיא דלולב [והמג""א מדייק מכאן דהוא חולק על השל""ה הנ""ל], ומ""מ ש""מ דיש ענין לאוחזו דרך גדילתו"	סימן רצז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במי שמתענה בשבת?	"כתב המג""א (ריש סימן) דאפ""ה צריך לברך ברכת בשמים כיון שאכל ליל שבת וכבר באה הנשמה יתירה, משא""כ ביוה""כ אף כשחל בשבת שלא אכל ליל יוה""כ לא באה הנשמה יתירה (מ""ב ס""ק ב') [אמנם, למעשה ביוה""כ המ""ב לקמן (סי' תרכ""ד ס""ק ה') הביא אחרונים דס""ל שמברכין על בשמים במוצאי יוה""כ שחל בשבת]"	סימן רצז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בבשמים 1) של בית הכסא 2) של מתים 3) של גוים?	"1) הוי לעבורי ריח הסרחון ואין מברכין עליו אפי' בחול (ט""ז ס""ק ב', מ""ב ס""ק ג') 2) למעלה ממטתו אין לברך עליו, אבל לפני מטתו מברכין עליו דהוא עשויה לכבוד החיים (מ""ב ס""ק ד') 3) מרש""י מבואר דאין מברכין עליהם דוקא כשהם במסיבת גוים, אבל הרא""ש משמע דהוא ס""ל כרבינו יונה דאין לברך עליהם כלל דסתמן עומדים למכרן למסיבת עבודה זרה, אכן הב""י כתב שהטור ס""ל דהרא""ש ס""ל כרש""י דדוקא במסיבה אסור, וכן פסק השו""ע דאסור דוקא במסיבה, אבל המ""ב (ס""ק ה') הביא הט""ז לקמן (סי' רח""צ) דטוב לכתחילה לחוש לדעת רבינו יונה דאין לברך על סתם בשמים של גוים אלא אם ידוע שאינו עומד לע""ז כגון שהוא תגר שמוכרם לאנשים הרבה או דרכו לשום הבשמים לתבשיל.<br> [וכל הבשמים שבסעיף זה שייך אפי' בחול]"	סימן רצז סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בדיעבד אם בירך על בשמים אלו באיסור?	"כתב הארחות חיים בשם הרשב""א דלא יצא וצריך לחזור ולברך (רמ""א) [וברכתו קרוב לבטלה (ערוה""ש סעי' ג')], והקשה הט""ז (ס""ק ד') הרי למעשה הוא נהנה מהריח והשיב את נפשו, ותי' דאין כאן ברכה לבטלה לברך עוד הפעם, והפמ""ג (מש""ז ס""ק ד') הביא מהא""ר דצער הוא לו {וכמ""ש ביבמות (ק""ג ע""ב) טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים, וכן בבכורות (ל""ז ע""א) דאינו נהנה מאיסור} {אכן, מעורר ר""מ יגן נ""י דבבשמים של בית הכסא וכדומה דליכא איסור יהא מותר להריחו אפי' בלא ברכה כדי להשיב את נפשו, וכמ""ש בשעה""צ לעיל (סי' רי""ז ס""ק כ""ד) בשם הפמ""ג דיכול להריח כלי שאין בו בשמים כדי להשיב נפשו}"	סימן רצז סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בבשמים של ערוה?	"מבואר בסי' רי""ז דאין מברכין עליהם שמא יבא לידי הרגל דבר, אבל כתב הערוה""ש (סעי' ג') דבדיעבד א""צ לחזור ולברך כיון שהוא רק משום גזירה"	סימן רצז סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קנקנים של יין של גוים שיש בהם בשמים, 1) האם מותר להריח בהם 2) האם מברכין עליהם 3) האם מבדילין עליהם?	"1) כן, שאין היין נותן ריח בהם אלא אדרבא הם נותנים טעם להיין (ט""ז ס""ק ו'), ועוד כתב הגר""א (ס""ק ג') מפני שאינו מכוין להריח היין אלא הבשמים (מ""ב ס""ק ו') 2) כתב הפמ""ג (א""א ס""ק א') כיון דלאו לארוחי עבידי אין לברך עליהם אלא כשנוטלן בידו ואז יכול לברך עליהם 3) לא יבדיל עליהם דהם מאיסי לגבוה והקריבהו נא לפחתך (ב""י, מג""א ס""ק א', מ""ב ס""ק ז')"	סימן רצז סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מברכין על כלי שנקלט בו ריח הבשמים?	"אם אין בו בשמים בעין אין מברכין עליו, אבל אם נשאר אבק הבשמים בשולי הכלי מברכין עליו (ט""ז ס""ק ה', מ""ב ס""ק ז') [אמנם, כתב השעה""צ לעיל (סי' רי""ז ס""ק כ""ד) בשם הפמ""ג דאם ליכא בשמים אחרים יש להריח כלי שנקלט בו הריח בלא ברכה כדי להשיב את נפשו]"	סימן רצז סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם טוב לברך על ההדס שהיה בלולב 1) אם הוא לח 2) אם הוא יבש?	"1) לכו""ע טוב לברך עליו כיון דאיתעביד ביה חדא מצוה ליעביד ביה מצוה אחרינא [ולא בסוכות ממש דאז הוא הוקצה למצותו] (מ""ב ס""ק ח') {אולם, לפי המג""א (ריש סימן) אינו לכתחילה לברך עליו בפנ""ע דצריך לברך על דבר שהוא בורא מיני בשמים, ויש עצה לערב אותם בדבר אחר באופן שא""א לחלקם}, והטור הביא עוד סמך לברך על הדס דכתיב כל שומר שבת מחללו וסמיך ליה תחת הסרפד יעלה הדס (וכ""כ הזוהר), ועוד הביא הב""י ע""פ סוד לברך על הדס 2) הטור הביא שנוהגין להריח בו, אבל רבינו אפרים השיג על מנהג זה מפני שההדס יבש, ויש מח' בין המהרי""ק ומהר""א מפראג איך לפרש המח', המהרי""ק (מובא בב""י) ס""ל דההדס שהיו משתמשים בה לעיקר מצוה לכו""ע יש ענין להריח בה במוצאי שבת אע""פ שאין בו ריח כ""כ דהרי השתמש בה לעיקר מצוה אלא דלא רצו להריח בהם מפני שהיו מצניעין אותם לשנה הבאה, ולא פליגי אלא בההדסים שהוסיפו על העיקר מצוה ובזה נהגו העולם גם להריח בהם במוצאי שבת, ועל זה חולק הרבינו אפרים דכיון שלא השתמש בהם לעיקר מצוה וגם אין להם ריח כ""כ לא כדאי להריח בהם, אכן המהר""א מפראג ס""ל בדעת רבינו אפרים דאפי' בההדסים שהשתמש בהם לעיקר מצוה אין להריח בהם כיון שאין בהם ריח כ""כ. להלכה, השו""ע פסק כמנהג העולם לברך על הדסים, אבל הרמ""א פסק כרבינו אפרים דאין לברך על ההדסים לבד, ואע""פ שמב""י ודרכ""מ (ס""ק א') משמע כהמהרי""ק, מ""מ סתימת הרמ""א משמע דס""ל כמהר""א מפראג ולפיכך אין מריחין ההדסים כלל כיון שאין בהם ריח כ""כ, ומ""מ כתב הרמ""א שיש להניחם בתוך הבשמים ואז מברכים עליהם אגב הבשמים [והקשה המג""א (ס""ק ג') הרי לכתחילה צריך לברך על כל מין ומין בפנ""ע, ור""ל דצריך לברך על דבר שמדינא הוי בורא מיני בשמים, ותי' המג""א דכיון דאין בההדסים ריח כ""כ מדינא אין לברך אלא בורא מיני בשמים אתרוייהו], אמנם למעשה כתב הערוה""ש (סעי' ה') דאין נוהגין להריח הדסים בכלל שהם מתייבשים והולכין לאבדון ואין מריחין רק בדוחק."	סימן רצז סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם צריך לייחד בשמים להריח בהם?	"הטור הביא שרבינו אפרים נהג לייחד בשמים להריח בהם, וביאר הט""ז (ס""ק ז') דהוא רק למצוה מן המובחר אבל מדינא יכול ליטול בשמים שבבית שהיו מונחין לתבשיל ולכוין להריח בהם (מ""ב ס""ק י')"	סימן רצז סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בבשמים שריחם קלוש מאד?	"חידש התשובות והנהגות (ח""ב סי' קל""ד, ח""ה סי' פ""ו) דהוי חשש ברכה לבטלה כיון שאינו נהנה מהם אלא מריחין אותם מחמת המצוה, אבל דחה אותו הקובץ הלכות (פכ""ב הע' י""ח) דכל זמן שנכנס ריח לגופו מקרי הנאה ויכול לברך עליו, אבל מודה דלכתחילה יש לדקדק שיהיה ריח חזק [ומותר לבדוק ולנסות הבשמים קודם שמברך עליו (כה""ח סי' רט""ז ס""ק ג')]"	סימן רצז סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מי שאינו מריח, האם יכול לברך על בשמים 1) לעצמו 2) להוציא אחרים?	"1) לפי רוב ראשונים אינו יכול לברך, אבל הב""י הביא מארחות חיים דבריח חזק יכול לברך אם מחזק את ראשו וגופו, ועוד הביא המג""א (ס""ק ה') עוד סברא להקל דנהנה שאחרים יכולים להריח שריפה ולהצילו [דומיה דסומא שמברך על המאורות (מחה""ש)], ודחה המג""א דתקנו רק להשיב את נפשו {ובדיעבד אם בירך ולא היה מוציא אחרים, לפי רע""א צריך לחזור ולברך בפה""ג, ועי' מש""כ לקמן סי' רח""צ סעי' ה'} 2) הרבינו אפרים ס""ל דהוי כברכת הנהנין ואינו יכול להוציא אחרים, אבל הטור חולק עליו והביא ראיה מאדם פורס פרוסה לבני ביתו אע""פ שאינו אוכל עמהם, ותמה עליו הב""י דהתם מיירי בקטנים שהגיעו לחינוך שאינם יודעים לברך אבל אינו ראיה לאחרים שיודעים לברך, ומ""מ כתב הב""י דיש לפרש הטור מטעם אחר דס""ל דברכת בשמים הוי כמו ברכת קידוש כיון שקבעו חז""ל הברכה באמצע הבדלה [והקשה על זה רע""א כיון שהוא אינו יכול להריח אפי' אם הוא ברכת המצות אינו יכול להוציא אחרים בברכתו שהרי הוא פטור בדבר, ומציע דאולי הוא נחשב כבר חיובא כיון שיכול להריח ריח חזק ביותר המתחזק גופו וכמ""ש הארחות חיים]. למעשה, השו""ע פסק כהרא""ש דיכול להוציא אחרים שאינם יודעים לברך אע""פ שאינם בני ביתו, והמג""א (ס""ק ה') חולק עליו דהוי ברכת הנהנין [ואינו דומה לכרפס דאמרינן שיכול להוציא אחרים דהתם הוא תקנה דרבנן, והשו""ע ס""ל דהוי דומה לכרפס], ולמעשה פסק המ""ב (ס""ק י""ג) שאינו יכול להוציא את אחרים אם אינו נהנה מעצמו [ואם בירך לחנך בניו הקטנים ושמע אדם אחר אינו יכול לצאת בברכה זו דברכה זו אינו אלא מחמת חינוך (חזו""א או""ח סי' ל""ה ס""ק ז', שש""כ פס""א הע' י""ד)]"	סימן רצז סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במי שכבר הבדיל ורוצה להוציא אחרים בהבדלה?	"בברכת בשמים יריח עוד הפעם את הבשמים (מג""א ס""ק ה', מ""ב ס""ק י""ג) [וע""ע בריטב""א (פסחים נ""ד ע""א) דדן אם הוא כברכה לבטלהכיון שאינו מריח אלא כדי לברך, ע""ש], וכל זה מפני שהוא מוציא את אחרים בברכת הבשמים אבל אם הוא כבר בירך על בשמים קודם הבדלה אינו יכול לחזור ולברך על בשמים בשעת הבדלה [כשהוא מבדיל לעצמו] דהוי חשש הפסק לברכת היין אלא יברך קודם ברכת היין או אחר ששותה היין (שש""כ פס""א הע' י""ז)"	סימן רצז סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם השומעים יכולים לברך מעצמן ברכת בשמים ונר?	"עדיף לצאת עם המברך משום ברוב עם הדרת מלך, ואם אינם יכולים ליהנות מהבשמים או נר לא יברכו באמצע ברכת הבדלה אלא יברכו אח""כ (מ""ב ס""ק י""ג), והערוה""ש (סעי' ז') כתב דנהגו שכל אחד ואחד מברך ברכת בשמים ונר בפנ""ע"	סימן רצז סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם יש חשש בשהייה זמן אם צריך להמתין לכל המסובין להריח את הבשמים?	"השש""כ (פס""א סעי' ז') דן בכדי לגמור את כולו, אבל פשוט להקובץ הלכות (פכ""ב הע' ו') דליכא חשש שהייה בין ברכה לאכילה ושאר הנאה אלא בשיעור תכ""ד וכיון דזה הוא לצורך הבדלה אין כאן חשש כלל."	סימן רצז סעיף ה		
